תחומי התמחות

ידועים בציבור / ידועים בציבור – סטטוס

המושג “ידוע בציבור” אינו סטטוס (כמו 'נשוי') אלא הוא דבר שיש להוכיחו בראיות, ככל טענה משפטית אחרת ובכל פעם, לעניין חוק ספציפי. על מנת שבני זוג החיים יחד בלא נישואין ייחשבו כ”ידועים בציבור” ויזכו להכרת הדין, יש צורך בקיום שני תנאים:

• על בני הזוג לקיים חיי משפחה שהינם חיים אינטימיים, בדומה למערכת יחסים של בעל ואישה, המבוססים על חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, מהם ניתן ללמוד שבני הזוג קשרו גורלם זה בזה, ואין המדובר ביחסים זמניים.
• על בני הזוג להתגורר תחת קורת גג אחת ולנהל משק בית משותף. הכוונה היא לחלוקת הוצאות הבית ושכ”ד, חשבון בנק משותף וכו’. אין הכוונה לזוג המנהל משק בית משותף מתוך שיקולי נוחות וכדאיות כספית, או סידור ענייני, אלא ניהול משק בית משותף כפועל יוצא מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג בין בעל ואישה הדבקים זה בזה בקשר של גורל חיים.

המבחן, האם זוג ייחשב “ידועים בציבור”, אינו מבחן נוקשה, אלא מבחן נסיבתי של מערכת היחסים הזוגיים, המשתנה מזוג לזוג בהתאם לכלל הנסיבות של כל מקרה ומקרה. לדוגמא – בית המשפט לא שלל אפשרות שזוג ייחשב כידועים בציבור כאשר היה מדובר בבני זוג שהתגוררו בחדרים נפרדים ולא קיימו יחסי אישות, או כשדובר בבני זוג שהתגוררו סמוך מאד זו לזה ובילו כמעט את כל ימיהם יחדיו.

חשוב לציין, כי אין פרק זמן מינימאלי הנדרש לחיים המשותפים לצורך ההכרה בזוג כ”ידועים בציבור”. גם פרק הזמן הנדרש כפוף לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה – לדוגמא, בית המשפט הכיר בזוג כידועים בציבור, כשבני הזוג חיו יחדיו שלושה חודשים בלבד.

ההשלכות הקיימות לסיווג זוג כ”ידועים בציבור”:

רכוש

החלת חזקת השיתוף על “ידועים בציבור“:

כאשר המדובר בזוג נשוי, קיימת חזקה, כי לבני הזוג היתה כוונת שיתוף בכל הרכוש שנצבר על ידם במהלך חייהם המשותפים ולפיכך כל הרכוש יהא שייך לשני הצדדים בחלקים שווים.

כאשר מדובר ב”ידועים בציבור”, הכלל לפיו בין בני זוג מתקיים שיתוף בנכסים אינו חל באופן אוטומטי, ונטל ההוכחה כי בני הזוג התכוונו לשיתוף כלכלי-רכושי, מעבר למימון החיים המשותפים ומשק הבית המשותף, רובץ על בן הזוג הטוען לשיתוף. כלומר, עצם העובדה שבית המשפט קבע שבני זוג חיו כידועים בציבור וקיימו משק בית משותף, אין בה כשלעצמה הוכחה שבני הזוג התכוונו לשיתוף ברכוש שנצבר על שם מי מהם.

על מנת להוכיח כוונה לשיתוף כלכלי-רכושי, על בן הזוג הטוען לשיתוף להוכיח, כי בין בני הזוג התקיים “אורח חיים תקין” ונעשה מאמץ משותף לצבירת הרכוש. יוער, כי המאמץ המשותף הנדרש אינו מתבסס דווקא על תרומה כספית של כל אחד מבני הזוג ברכישת הנכסים. לדוגמא – די בכך שאישה מנהלת את משק הבית ותורמת את חלקה בקיום המשפחה ובגידול הילדים כדי שתחשב שותפה ברכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים של הצדדים.

יצויין, כי כשעסקינן בבני זוג ידועים בציבור, יש להבחין בין דירת מגורים משותפת לבין נכסים עסקיים. בעוד שבין בני זוג נשואים אין תוקף להבחנה כזו, הרי שבין הידועים בציבור יש הבחנה ונטל ההוכחה יהיה כבד יותר לגבי נכסים עסקיים, מאשר לגבי דירת המגורים.

לעובדה שבני הזוג מקיימים חיים משותפים מבלי למסד את הקשר ביניהם, בעיקר כשהם נוהגים כך מתוך בחירה ולא בשל היותם מנועים מלהינשא (כמו כהן וגרושה למשל), יש משמעות ולעיתים עשויה עובדה זו להעיד על ארעיות הקשר ביניהם, או שהמדובר בקשר בלתי מחייב ועל כן, לשלול כוונת שיתוף בנכסים. לכן, כל מקרה ייבחן לגופו על-פי נסיבותיו המיוחדות.

מזונות אישה

כאשר מדובר בבני זוג יהודיים, חובת המזונות לאישה נובעת מהדין העברי. לפי הדין העברי אין חובת מזונות לידועה בציבור. ההתחייבויות של ידועים בציבור זה כלפי זו הינן יציר הפסיקה האזרחית.

הפסיקה קבעה, כי ניתן להחיל על הידוע בציבור חובת מזונות כלפי האישה על פי הסכם מכללא שנכרת בין בני הזוג, הנלמד מעצם חייהם המשותפים.

בפסק דין תקדימי של בית המשפט העליון נקבע, כי ייתכן שביהמ”ש יטיל חיוב של מזונות 'אזרחיים', במקרה שבני זוג חיים כידועים בציבור או נשואים בנישואים אזרחיים וזאת מכוח עקרון תום הלב. מדובר במזונות המהווים תמיכה כספית של בן זוג אחד בשני, ומטרתם להבטיח את רמת חייו של בן הזוג ולאפשר את שיקומו לאחר הפרידה.

זכות הירושה

סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ”ה – 1965, מעניק זכות ירושה לידוע בציבור כזכות הירושה שהיה מקבל לו היה נשוי, בתנאי שבעת הפטירה של בן הזוג, לא היה אף אחד מבני הזוג נשוי לאדם אחר, ובתנאי שאין צוואה אחרת.

לפי סעיף 55 הנ”ל, הזכות לרשת כאשר בני זוג אינם נשואים זה לזה, מושתת על שלושה יסודות: הם קיימו חיי משפחה, במשק בית משותף, ובשעת מותו של האחד לא היה השני נשוי לאדם אחר.

על-פי הפסיקה, התקופה הרלוונטית לעניין קביעת מעמד של “ידוע בציבור” הינה במהלך שנות חייו האחרונות של בן הזוג שנפטר. ביטול זכות הידוע בציבור לרשת את בן זוגו חייבת להיות בצוואה ולא בדרך אחרת. במידה ובני הזוג נהגו בהפרדה רכושית, אין הדבר שולל את מעמד בן הזוג כידוע בציבור לצורך ירושה.